לקראת הסוף

וואוו אנחנו לקראת סיום הקורס, מי היה מאמין ששתינו נפתח בלוג. ההתחלה הייתה מלחיצה איזה נושא נבחר ולאחר דיונים רבים החלטנו לפתוח בלוג בנושא הרלוונטי עבורנו- אימהות, גננות וסטודנטיות לתואר שני. לצערנו ההענות הייתה דלה מאוד וגילינו להפתעתינו כי קוראות רבות לא נכנסות לבלוג שלנו וגם לא מגיבות. כמו כן גם אנו לא נכנסנו לכל הבלוגים ובחרנו להגיב לבלוגים שריתקו ומשכו אותנו לקריאה. הרגשנו אכזבה רבה שבנות לא נכנסות וקוראות את הפוסטים שלנו אך אנו מבינות כי הקבוצה גדולה ולא ניתן להכנס ולעקוב אחר כולן. בבלוג שלנו הכנסנו מצגת, מאמרים וקישורים רלוונטים גם לנושא וגם למטלות השבועיות שנתבקשנו. כל סטודנטית שכתבה לנו בבלוג החזרנו תגובה מיידית אך מפעם לפעם התגובות התמעטו ואפילו לא הגיעו. המודל של סלמון (2002) מציג חמישה שלבים ואנו מאמינות כי לאחר התנסות רבה בבלוג אנו נמצאות בשלב הרביעי, זהו שלב שבו עושים קישורים למקורות מידע, מקיימים דיונים קבוצתיים ובכך האינטראקציה הופכת לשיתופית יותר. התקשורת בשלב זה תלויה בממסד של הבנות משותפות. מי יודע אולי יבוא יום וכלי זה ישמש אותנו בעתיד בגן, כרגע אנו מאמינות בתקשורת ישירה פנים מול פנים ופחות בתקשורת מתוקשבת.

בלוג שיתופי

סביבת שיח אישית לעומת שיח שיתופי בבלוג שיתופי יש מספר רב של שותפים שלא תמיד אנו יודעים מי שותף או מכירים את השותפים, דבר זה יכול להוות יתרון וחסרון כאחד. מצד אחד נוכל כולנו להיתרם מהידע, מחוות הדעת הרבים בבלוגים אלו.השיתופיות יכולה לגרום גם להרבה עיניין בבלוג.  מצד שני אין אנו יודעים מי כתב את הדברים ועל כן יש קושי להתחבר אליו, אין תחושת קרבה,  בבלוגים אלו לא יעלו הרבה תחושות ורגשות ואחד הממצאים הראה כי תחושת הקירבה גרמה ליותר אינטרקציה בבלוג. אנו מסכימות אם האמירה הזו ויודעות כי גם אנחנו ההינו מעדיפות להשתתף בבלוג שיש בה תחושת קרבה כגון הבלוג שאנו מנהלות כעת.

אסיפת הורים

השבועיים שלפני ובשבוע של אסיפת ההורים, זוהי התקופה הכי לחוצה, מעניינת, מרגשת, תורמת, משחררת, עמוסה, מעצבנת, מרגיעה ועוד הרבה תחושות מעורבות.
מצד אחד כגננות, האיתורנים לילדים, המיפויים, וואו, בכל פעם שאנו אומרות שלא נשב עם הילדים באופן פרטני, אלא נערוך את המיפויים דרך משחק בקבוצה, אנחנו לא מצליחות. יש דברים שחייבים לשבת איתם באופן פרטני. אנחנו ושלא נדבר על הילדים, כבר עיפים.
מצד שני האסיפת ההורים של הילדים שלנו, איזו התרגשות, מה יגידו. גם להם לפני אסיפות ההורים פתאום 2 מבחנים באותו יום.
אנחנו מבינות, אבל לא מבינות.
העובדה שאנחנו גננות ואמהות לילדים קטנים (0.4-9) גורמת לנו להגיע לאסיפות ההורים שלנו ושל הילדים עם קו מחשבה קצת אחר, אנחנו יכולות לראות את כל התמונה, מכל צדדיה.
זאת באמת תקופה מעניינת. 

היפרטקסט

שלום,

השימוש בהיפרטקסט יכול ליצור שרשרת של קשרים בין מידע קיים לבין פיסות מידע חדשות, כך היא יכולה להוסיף לטקסט המקורי משמעויות רבות ומגוונות, כך טוענת במחקרה תרשיש דהרי- הרשקוביץ 2005.
אנו מסכימות עם כותבת המאמר כי הוספת קישורים מלווים בתמונות רקע והנפשה עשויים לעניין ילדים אך לדעתנו זה לא מספיק.
לדעתנו, לכתוב בלוג עם קישורים, זה לא פשוט על אחת כמה וכמה לקרוא טקסט כזה.
אם לנו זה קשה צריכים להתבונן מנוקדת מבטם של ילדים עם קשב וריכוז, ילדים עם לקויות למידה  שצריכים לקפוץ מקישור לטקסט ולעוד קישור וחזרה, דבר זה גורם לבילבולציה לא פשוטה, ויכול לעייף את הקוראים.
האם יש משמעות לכך? מה ילדים יכולים לקלוט מכל האינפורמציה הזו?

אתי ישי ויפעת הכהן

בנות יקרות,


כפי שהורוויץ כתב במאמרו, בעבר לפני שהתפרסם טקסט הוא עבר מספר תחנות בדרך. התחנות בדרך נתנו לכותב אפשרות להתבוננן על הטקסט כמה פעמים לפי שהתפרסם ולא רק בשגיאות הכתיב, לפעמים כאשר אנו כותבים דברים ובמיוחד שאנחנו רוצים לפרסמם, אנו צריכים לקרוא אותו שוב ושוב בזמנים שונים כדי לבדוק שאין אנו פוגעים בנו או בסובבים אותנו ושאכן המסר שרצינו להעביר אכן עבר. למילים יש כוח עצום. הנוער היום אינו מודע לסכנות ולתוצאות הטמונות בעת כתיבה אלקטרונית, הנוער אינו מחושב ובוחן את הטקסט שכתב פעמיים, לעיתים הטקסטים נכתבים בעת כעס, עצב, תסכול ועוד, ובלחיצת כפתור הטקסט נשלח ואין דרך חזרה. לא פעם שלחנו מייל או הודעת טקסט שהצטערנו עליה או שבדיעבד חשבנו שהיה נכון יותר לכתוב זאת בצורה אחרת.
הנוער של היום הורגל לזמינות, נגישות ומהירות, שכל דבר נעשה בלחיצת כפתור או שניים, דבר זה לדעתנו עלול לגרום להרבה בעיות בעתיד. הלוואי וכולנו היינו יכולים לנטרל את הרגשות ולנתח בצורה אובייקטיבית את הטקסטים שאנו שולחים.
לדעתנו כתיבת בלוג בבית הספר חייבת להיות מבוקרת על ידי מורה מוסמך שעבר הכשרה בתחום ושידע לקרוא, להגיב, לתקן, לכוון במידת הצורך, חשוב שבית הספר יקח אחריות על קבוצת הדיון באתר הבית ספרי שבה משתתפים התלמידים. 
לדעתנו הילדים שולחים דברים לא חינוכיים בבלוג, הילדים משתמשים לרעה בבלוג, ולא מצליחים לראות את הבלוג ככלי חיוני ותורם.  השימוש בבלוג יכול להוות כלי להעשרת הילדים, אך דבר זה חייב להיות בעזרת תיווך ולא לאפשר לילדים כתיבה חופשית בבלוג.  


רצינו להביא לדוגמא שימוש יעיל ומועיל בבלוג כיתתי, בו שותפים המורה, התלמידים וההורים http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=3165&referer=useJsHistoryBack

חג החנוכה

במהלך השבוע האחרון היינו דרוכות אחר מסך הטלויזיה במשך שעות היום. לצערנו אסון גדול פקד משפחות רבות בעקבות השריפה בכרמל. רצינו לחזק את העוסקים במלאכה שימים ולילות  רבים עמלו כדי לכבות את השריפה. למרות שמאוד רצינו לארח משפחות ולעזור ככל יכולתינו לא זכינו לכך. הלוואי ונראה ימים טובים יותר ונצליח לקראת ט"ו בשבט לשקם את יערות הכרמל ואולי אף לנטוע עצים רבים ולראות ירוק בעיניים.
המשך חג שמח יפעת ואתי.

ערכה של אשה

בנות יקרות,
המסר העיקרי מן המצגת- מי אנחנו אם לא סופר וומן




https://docs.google.com/viewer?a=v&pid=explorer&chrome=true&srcid=0B1Pf9X1SOnKvZTk5ZjgxYmEtYWUxNy00ODBmLTk0MDctNTUwNDZkYTI5MzY5&hl=en

האינטרנט בגן הילדים

אנחנו מאמינות כי בגן הילדים אין מקום לאינטרנט, לדעתנו הילדים בגילאים אלו לא מוכנים לאינטרנט, הלימדה בגן חייבת להעשות באופן מוחשי. הילדים הצעירים צריכים לפני החשיפה לאינטרנט להתחזק מבחינה מוטורית, חברתית ורגשית. האינטרנט יכול להוות כלי כמקור מידע, אך עדיין ילדים בגיל הרך לא מבינים כי זהו כלי מידע, הם מקשרים את האינטרנט למחשב וכפי שקראנו במאמר http://www.gilrach.co.il/uploads/nirgal.pdf הילדים בכל פעם שהתנסו בעבודה במחשב ובאינטרנט בדקו גם את החפצים בצורה מוחשית הם היו חייבים לחוש, לראות ולגעת.
שתינו אימהות לילדים בגילאי 6-8 וגם בבתינו האינטרנט אינו תופס מקום מרכזי ומשמעותי עבור ילדינו. נראה כי אנשים רבים בגישה שהמחשב הוא כלי חשוב עבור הילד אך לפי דעתנו משחקי חברה, גיבוש כיתתי, פעילות ספורטיבית ועוד חשובים יותר מגלישה באינטרנט. במידה וילדינו רוצים לגלוש באינטרנט אנו נמצאים איתם כדי לדעת שהם גולשים בסביבה בטוחה עבורם. המחשב תופס תאוצה רבה אך ישנם דברים חשובים לא פחות לילדי הגיל הרך. מקוות שהצלחנו להעביר את המסר מבחינתנו.

חנוכה בדרך....

והנה שוב חנוכה בדרך אלינו ועימו שלל הופעות ואירועים. הילדים כבר שואלים "אמא מתי הולכים לפסטיגל, אמא הזמת כבר כרטיסים" ואנו מנסות למצוא הופעות חינוכיות ובעלות משמעות עבורם. אולי הצגה איכותית כמו "עוץ לי גוץ לי" אולי סיור חינוכי במוזיאון אולי ביקור בבית ביאליק ואינסוף אפשרויות חינוכיות. ילדנו "חולים בקדחת הפסטיגל" ואנו צריכות למלא אחר מבוקשם האם זה כך? האם אפשר לעצור את זרם ההופעות בחג החנוכה וכמובן את המחירים המופרזים. כמו בכל שנה אנו אומרות השנה לא ניקח את הילדים לפסטיגל ובכל זאת אנו לוקחות. לאן הגענו? לאיזה תרבות? מה יקרה לנו בעתיד הרחוק? האם לדור שכזה אנו שואפות לחנך את ילדינו או שצריכות אנו ללכת עם הזרם ולא להלחם בדבר שאי אפשר לעצור אותו...
חג חנוכה שמח מאתי ויפעת

מאמר בנושא אמהות עובדות

מאמר בנושא אמהות עובדות http://www.golda.co.il/view/632/

super women

אנו עדין זוכרות את הראיון עם ראש המכללה לפני שנה בדיוק. כנראה שלא ממש הבנו לאן אנו נכנסות.
גם ככה אנו עמוסות מאוד, העשרים וארבע שעות ביממה מספיקות אולי רק לניהול הגן, ואל נשכח שאנו גם אמהות לילדים קטנטנים, חלקם ילדים שעלו לכיתה א', רק זה מצריך מאיתנו התגייסות מלאה. לכל החגיגה הזו הצטרפה תינוקת חדשה שלוקחת לאימה גם את שעות השינה.
אז איך נשלב בכל זה גם לימודים???
אך בכל זאת התחייבנו, הבענו בפני ראש המכללה רצון ונכונות. וכשראש המכללה שאלה כיצד נסתדר עם ילדים קטנים בבית והעבודה שלנו, ענינו בבטחון רב שיש לנו גם בעל תומך ועוזר. אך שכחנו לציין שלרוב הוא נתמך
וזקוק לעזרה.
יצאנו לדרך עם שלושה תיקים עמוסים מאוד, תיק של אמא, תיק של גננת ותיק של סטודנטיות.
אנו מאוד שמחות מאוד להיות שותפות לקורס מקוון, שכן יעזור לנו מאוד ויפנה לנו עוד כמה דקות של עשיה ועבודה.
אנו מתביישות להודות אך איננו בקיאות בעבודה במחשב ובטח ובטח שלא בפתיחת בלוגים וכל הדברים שהנוער כיום משתמש בו לצורך תקשורת ולמידה. נשמח להתנסות בכתיבת בלוג, והבלוג שלנו נקרא super women, וממחיש את מי שאנחנו.