השבועיים שלפני ובשבוע של אסיפת ההורים, זוהי התקופה הכי לחוצה, מעניינת, מרגשת, תורמת, משחררת, עמוסה, מעצבנת, מרגיעה ועוד הרבה תחושות מעורבות.
מצד אחד כגננות, האיתורנים לילדים, המיפויים, וואו, בכל פעם שאנו אומרות שלא נשב עם הילדים באופן פרטני, אלא נערוך את המיפויים דרך משחק בקבוצה, אנחנו לא מצליחות. יש דברים שחייבים לשבת איתם באופן פרטני. אנחנו ושלא נדבר על הילדים, כבר עיפים.
מצד שני האסיפת ההורים של הילדים שלנו, איזו התרגשות, מה יגידו. גם להם לפני אסיפות ההורים פתאום 2 מבחנים באותו יום.
אנחנו מבינות, אבל לא מבינות.
העובדה שאנחנו גננות ואמהות לילדים קטנים (0.4-9) גורמת לנו להגיע לאסיפות ההורים שלנו ושל הילדים עם קו מחשבה קצת אחר, אנחנו יכולות לראות את כל התמונה, מכל צדדיה.
זאת באמת תקופה מעניינת.
מצד אחד כגננות, האיתורנים לילדים, המיפויים, וואו, בכל פעם שאנו אומרות שלא נשב עם הילדים באופן פרטני, אלא נערוך את המיפויים דרך משחק בקבוצה, אנחנו לא מצליחות. יש דברים שחייבים לשבת איתם באופן פרטני. אנחנו ושלא נדבר על הילדים, כבר עיפים.
מצד שני האסיפת ההורים של הילדים שלנו, איזו התרגשות, מה יגידו. גם להם לפני אסיפות ההורים פתאום 2 מבחנים באותו יום.
אנחנו מבינות, אבל לא מבינות.
העובדה שאנחנו גננות ואמהות לילדים קטנים (0.4-9) גורמת לנו להגיע לאסיפות ההורים שלנו ושל הילדים עם קו מחשבה קצת אחר, אנחנו יכולות לראות את כל התמונה, מכל צדדיה.
זאת באמת תקופה מעניינת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה